עקרבה (ערביתعقربا) היא עיירה פלסטינית בנפת שכם, הממוקמת כ-13 ק”מ דרומית-מזרחית לשכם, וכ־7 ק”מ ממזרח לצומת תפוח, בשומרון. מבחינת מעמדה, היא נחשבת לשטח B על פי הסכמי אוסלו. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מתגוררים בעיירה, נכון לשנת 2007, 8,180 תושבים.

במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בכפר 309 בתים מיושבים ב-1478 נפשות, כולם מוסלמים[1]. בסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל צוין מספר תושבי הכפר (ביחד עם ח’רבת פצאל) כ-2060, ושטחו נרשם כ-142,530 דונם, מתוכם 2,343 דונם של אדמה ציבורית[2].

העיירה מזוהה עם עיר המחוז היהודית עקרבת, הנזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו ובכתבי חז”ל.

אדמות הכפר

אדמות הכפר השתרעו על שטחים גדולים בבקעת הירדן וכללו כ-35,000 דונם, מתוכם כ־1,800 דונם של שטח בנוי. בשנת 1968 סגר צה”ל אלפי דונמים בבקעת הירדן לכניסה וייעד אותם כאזור אימונים. בינואר 1972 הורחב השטח הסגור בכ-5000 דונם נוספים. לאחר שתבואה צמחה באזור הסגור השמיד צה”ל את היבולים בריסוס מהאוויר, באפריל 1972[3]. במקביל פעל המנהל האזרחי לקחת את אדמות הנפקדים מהכפר[4]. הריסוס ונטילת אדמות הנפקדים עוררו מחאות בישראל[5], בין השאר מצד תנועת “שמאל ישראלי חדש” והדבר עורר דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת[6]. למרות המחאות, שימשו 3800 דונם של אדמות נפקדים מהכפר כשטחים עבור גיתית ומכורה[7]. בשמאל טענו שהשטחים שרוססו היו מיועדים להקמת גיתית ומכורה, בעוד הממשלה טענה שאין קשר בין הדברים וכי ההתנחלויות נועדו לקום על שטחים אחרים[8].

שטחי החקלאות הסמוכים לכפר עקרבה היוו מוקדי מחלוקת בין מתנחלים מאיתמר לבין פלסטינים[9]. באוקטובר 2002 ירה מתיישב יהודי בהאני בני מניה, בן 24, בעת שמסק בשטחי החקלאות לצורך הגנה עצמית[10]. בכ-62% משטחי החקלאות בכפר נטועים עצי זית ושקד, בכ־8% ירקות ועצי פרי ושאר השטח משמש למרעה[11].

ב-2014 הוצת מסגד בעיירה ורוססו עליו כתובות נאצה[12]. ב-2018 הוצתה דלת מסגד בעיירה ורוססו עליו כתובות נאצה, כחודש לאחר רצח עדיאל קולמן בירושלים, בידי מחבל ערבי חולה נפש[13] תושב העיירה[14].

פרנסה

כמה מאות מתושבי עקרבה עובדים בהתנחלויות בקעת הירדן בעיקר בחקלאות. מקור פרנסה נוסף בכפר הוא ייצור תכשיטים ומזכרות לתיירים[15].

ארכאולוגיה והיסטוריה

בכפר נתגלו שרידים ארכאולוגים מתקופת בית שני, וכתובות מאוחרות יותר ביוונית[16].

העיר נזכרת פעמים רבות בכתביו של יוסף בן מתתיהו, כאחת מערי המחוז ביהודה, על גבול שטח השומרונים[17], אשר נפלה בסופו של דבר בידי הרומאים[18]. כמו כן, ציין יוסף בן מתתיהו כי בעיר פעל שמעון בר גיורא, אשר ריכז בה את כוחותיו[19].

בנוסף, העיר נזכרת במשנה לעניין הבאת מעשרות לירושלים“כרם רבעי עולה לירושלים, מהלך יום לכל צד, ואיזה הוא תחומה – אילת מן הדרום, עקרבת מן הצפון, לוד מן המערב, והירדן מן המזרח”[20].

העיר גם נמצאה מוזכרת בשטר יהודי מימי מרד בר כוכבא, בו הוזכר כפר בת שלה – “גלוד[21]. כפר זה מזוהה כיום עם הכפר ג’לוד, כ־7 ק”מ דרומית מערבית לעקרבה[22].

אוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) ציין כי מיקומה של העיר הוא דרומית מזרחית לשכם, תוך שקישר בטעות בינה ובין העיר המקראית שבנגב “מַעֲלֵה עַקְרַבִּים[23], והעיר נזכרת כך גם במפת מידבא[24].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.