סלפית (בערביתسلفيت) היא עיירה פלסטינית בהרי שומרון, ברשות הפלסטינית ושטח A, ומשמשת כבירת נפת סלפית. סלפית סמוכה לעיר אריאל, ונמצאת כ-3 ק”מ מדרומה. אוכלוסיית העיר מונה 10,673 תושבים (2016)[1]. סלפית נמצאת בגובה 510 מטר. רוב תושביה מועסקים בחקלאות, בעיקר בגידולי זיתים, ענבים ותפוחים.

בסלפית נמצאת האוניברסיטה הפתוחה אל-קודס, בית חולים ע”ש יאסר ערפאת, ותחנת משטרה נפתית.

היסטוריה

סלפית נזכרת בספרי מס עות’מאניים משנת 1596. באותו זמן נרשמו בה 118 משפחות ו-2 רווקים, כולם מוסלמים. בסקר הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתוארת העיירה כמוקפת כרמי זיתים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה סלפית מעוז המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית. לאחר מלחמת ששת הימים יצאו תושבים רבים לעבוד בישראל ובהתנחלויות הסמוכות. בשנת 1978 הוקמה מצפון לסלפית ההתנחלות אריאל אשר הוכרזה עיר ב-1998. לצורך כך הופקעו מתחומי סלפית 3500 דונם. האינתיפאדה הראשונה גבתה את חייהם של 7 תושבים. ב-1995 הייתה סלפית העיירה הראשונה שפינה צה”ל במסגרת יישום הסכם אוסלו ב’.

דרכי הגעה

לסלפית מספר כניסות. מצפון-מערב קיימת כניסה מכביש 4775, מכיוון צומת אריאל. כניסה זו נעולה עם מחסום מנוף, ונפתחת רק לרכבים ציבוריים או לבעלי אישור מיוחד. דרך נוסף מצפון-מזרח מובילה לכיוון איסכאכא ויאסוף. דרך ממערב לכיוון בורוקין נסללה לאחרונה. גם ממזרח נסללו שתי כניסות חדשות מכיוון לובאן א-שרקיה. מדרום ישנן שתי דרכים המתחברות עם חירבת קיס ופרח’ה. כל הדרכים מפותלות והנסיעה בהן אורכת זמן רב. לפי דברי תושבי סלפית, מדינת ישראל מונעת מהם סלילת כבישים מהירים לרמאללה ולשכם.

המתקן לטיהור שפכים

ב-2007 הסכימה הקרן הגרמנית KfW (אנ’), המשקיעה בפיתוח תשתיות ברשות הפלסטינית, להקים עבור סלפית מתקן לטיהור שפכים, אך המנהל האזרחי לא אישר את הקמתו בתוואי המתוכנן בשטח C ודרש מעיריית סלפית להקים מתקן משותף לסלפית ולאריאל. הפלסטינים סירבו לבנות מתקן משותף בטענה שאריאל היא ישוב בלתי חוקי. הזיהום שנוצר מהביוב של שני היישובים הפך למטרד סביבתי ולמפגע בריאותי. לבסוף, בשנת 2015 אושרה ותוקצבה הקמת מתקן טיהור שפכים לאחר שנמצא פתרון אחר לביוב של אריאל.

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.