א-זיתונה (בערביתالزيتونة, תרגום: “הזית”) היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, שנוסדה בשנת 2005 כתוצאה ממיזוג של הכפרים אבו שוחידים ואל-מזרעה אל-קיבאלייה. בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית א-זיתונה 7,921 תושבים, לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה[1].

המועצה שוכנת בגובה של בין כ-750 מטר מעל פני הים לכ-550 מטר, דרומית לכפר כובאר וממערב לכפרים אבו קשביר זית וסורדא.

אטימולוגיה

משמעות שם היישוב “אל-מזרעה אל-קיבאלייה”: “מזרעה” הוא “החווה” בערבית והתוספת “קיבאלייה” “הדרומית”, נועדה להבחינו מ”מזרעה” נוספת באזור, ממזרח, המכונה “מזרעה א-שרקיה“, “אלשרקיה” (המזרחית).

גאוגרפיה

הכפר ממוקם על שלוחה של “רכס ג’יפנה” (גם: “הרי גופנה” או “הרי גופנא”), על שם הכפר ג’יפנה (הנמצא כ-3 קילומטרים מזרחית לזיתונה). זהו רכס שיורד מקו פרשת המים בגובה של כ-900 מטר מעל פני הים לגובה 550 מטר באזור הכפר. בסביבתו של הכפר נובעים מעיינות שכבה רבים, מכיוון שמי הגשם המחלחלים נעצרים בהגיעם לתצורת מוצא, שכבות חוואר צהבהב האטום למים. המעיינות העיקריים בקרבת הכפר הם:”עין אום טוח”, “עין אל מלח”, “עין ואדי אל ביר” ו”עין אל מיסארג'”.

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. באזור הכפר מספר אתרים ארכאולוגיים, על פסגת ההר שמצפון לכפר ממוקמת ח’רבת נעלן בה נערך סקר ארכאולוגי ונמצאו חרסים מתקופת הברזל II, התקופה הפרסית בארץ ישראלהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל והתקופה הרומית בארץ ישראל. על פסגת ההר שמדרום לכפר ממוקם “מאקם שיח’ עיסא”, בה שרידי ישוב מתקופת הברזל והתקופה ההלניסטית, במקום גם בור מים גדול שהוסב לקולומבריום[2]. ממזרח לכפר ממוקם “ח’רבת א-נבי עניר” (נכתב גם כ”נבי ענר”) ובסמוך “מקאם נבי אנבר”, האתר הכולל מעיינות, קבר שיח, מבנה תפילה עתיק, מערת קבורה חצובה וחלקות מעובדות[3]. שרידי היישוב הקדומים ביותר במקום הם מתקופת הברזל. בשנת 2014 השתלטו מתנחלים מגוש טלמון על המקום והפכו אותו לאתר נופש. כיום יש נוכחות של צה״ל לאבטחת המקום. ב-2018 הוגשה עתירה לבג”ץ הדורשת לפנות את הבניה הבלתי חוקית של המתנחלים באתר[4].

בשנת 1517, הכפר שולב באימפריה העות’מאנית עם שאר ארץ ישראל.

בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה.

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו”ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, עבר משליטה ירדנית לישראלית.

בשנות ה-80 הופקעו אדמות של תושבי הכפר לצורך הקמת התנחלויות גוש טלמונים ומוצב צה”ל “חורש ירון”[5].

לאחר הסכמי אוסלו, 29% מאדמות הכפר מוגדרות כשטח B‏ ו-71% הם שטח C.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החל הכפר לסבול באופן קבוע מפלישות והתנכלויות של מתנחלים, במסגרת פעולות “תג מחיר“, בין השאר אירועים של יידוי אבנים והצתות של כלי רכב ושדות:

  • במרץ 2008 אירוע ירי שבמהלכו ירה תושב טלמון כנגד קבוצת פורעים ערבים. אחד מהפורעים נהרג מהירי.[6][7]
  • ב-22 במרץ 2013, התעמתו מתנחלים מהתנחלות טלמון עם תושבי אל מזרעה אל קיבליה. כאשר הגיעו למקום כוחות צה”ל הם ירו קליעי מתכת מצופים גומי ורימוני גז מדמיע. שני תושבים נפגעו קשה משאיפת גז מדמיע ואחד נפגע בראשו מקליע גומי[8].
  • בנובמבר 2015 אלמונים ריססו כתובת “מוות לערבים” על בית מגורים במזרעה אל-קבליה וניפצו חלונותיו של בית סמוך[9].
  • באוקטובר 2018 השחיתו 28 מכוניות בכפר[10].
  • בנובמבר 2018 שני תושבים נהרגו בהפגנה נגד פלישת מתנחלים לכפר[11].
  • בפברואר 2019 קבע בית המשפט המחוזי מרכז היום כי נער בן 17 ,שנעצר עם עד פעילים נוספים יהודים, ביצע עבירות של חברות בארגון טרור, הצתה, תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני, חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נוספות. בין השאר הנאשם ושותף נוסף הגיעו לבית משפחה במזרעה אל-קבליה והשליכו לתוכו בקבוקי תבערה, אך לא הצליחו לפגוע ביושבי הבית[12][13].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.