לובאן א-שרקיה (נכתב גם כ”א-לובן א-שרקיה” בערביתاللبّن الشرقية) הוא כפר פלסטיני במחוז שכם, מרכז השומרון, כ-15 ק”מ מדרום לשכם.

שם הכפר

מקור שם הכפר מהמילה לצבע לָבָן, על שם סלעי אבן גיר הלבנים שבאזור. א-שרקיה משמעו המזרחית בערבית, זאת בכדי להבדיל את המקום מכפר בעל שם זהה, א-לובן אל-ע’רבי שבנפת רמאללה ואל-בירה, כלומר לובן המערבית.

היסטוריה

פיתולי הכביש, מדרום לכפר סמוך לחאן א-לובאן, 1912

לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים: פסגת ההר שלמרגלותיו ממוקם הכפר, ג’בל אל מוס’ייב, עשירה בשרידים חקלאים, כולל טרסות, בורות מים וגתות עתיקות. מדרום מערב לכפר נמצא מקאם שייח’ א-זייד, על שם חכם סוּפי מהכפר (האגדה מספרת שלאחר מותו התעופף ובחר לו את מקום קברו על פסגת הר זה, ועל כן שם ההר בערבית הוא טרוג’ה, צירוף המילים טאר וג’א, היינו התעופף ובא)[1]. מצפון מערב ממוקמת “חירבת דר-דיב”, בה נמצאו שרידים מתקופת הברזל, שרידי מבנים, מערות קבורה ומגורים, שרידי קולומבריום ובורות מים. מדרום לכפר ממוקם חאן לובאןפונדק ששימש את ההולכים בדרך ההר בתקופה הממלוכית והעות’מאנית. בחאן מעיין נובע, בריכת מים, אורווה גדולה, חצר פנימית ומבנה כניסה. בשנת 2013 הכיר בית המשפט בבעלותו של חאלד דראגמה, תושב הכפר, על המקום.

בשנת 1863, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, והעריך שגרו בו כ-300 תושבים, הוא כתב שמצא כפר עני בו התושבים גרים בבתים עתיקים[2]. בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-“כפר קטן בו קבר שייח[3].

בתקופת המנדט הבריטי

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בלובאן א-שרקיה הייתה אוכלוסייה של 356 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 116 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 474 תושבים, כולם מוסלמים[4].

בשנות ה-30 של המאה ה-20 מחלקת הייעור של ממשלת המנדט נטעה יער על הגבעות שמדרום לכפר, סמוך לחאן א-לובן[5].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 620 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 12,545 דונם. אשר מתוכם הוקצו 2,424 לחקלאות שלחין, ו- 5,605 לגידולי דגנים[6].

בעקבות מלחמת העצמאות, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עברה לובן א-שרקיה משליטה בריטית לירדנית. בסקר האוכלוסין הירדני משנת 1961 נמנו בכפר 984 תושבים[7].

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.

לאחר עליית הליכוד לשלטון ב-1977 הבטיח ראש הממשלה מנחם בגין להרחיב את מפעל ההתנחלויות גם ללב השומרון[8][9]. על פסגת ההר החולש על הכפר מדרום, סמוך למעלה כביש 60, נתפסו אדמות לצרכים צבאיים ועליהן הוקמה ב-1983 היאחזות נח”ל[10], שאוזרחה בשנת 1984 כהתנחלות מעלה לבונה[11]. באותה שנה הוקמה גם ההתנחלות עלי. לצורך הקמת עלי הופקעו מאות דונמים של קרקעות בבעלות תושבי הכפר[12].

ב-6 בנובמבר 1990, נכנס לכפר רכב מסוג פיג’ו ומתוכו נורו יריות, מרובה M-16, תחילה נורה עלי אל-חטיב, בן 65 ומיד אחריו מרים סלמן ראשיד שעמדה בפתח ביתה. הרכב עזב את הכפר בנסיעה מהירה לכיוון ההתנחלות עלי[13]. המשטרה חשדה שהרצח בוצע כמעשה נקם על רציחתו של מאיר כהנא יום לפני כן ועצרה שני פעילי כךבן-ציון גופשטיין ודוד אקסלרוד. אולם לאחר כשבועיים הם שוחרר בשל חוסר ראיות מספיקות והרצח מעולם לא פוענח[14]. ב-21 בנובמבר 1990, אירע מקרה נוסף בו נחטף ילד לתוך רכב של מתנחלים, ששחררו אותו כעבור זמן מה[15].

לאחר הסכם אוסלו ב-1995, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החל הכפר לסבול באופן קבוע מהתנכלויות של מתנחלים, במסגרת פעולות “תג מחיר“, בין השאר אירועים של יידוי אבנים והצתות של כלי רכב ושדות:

  • ביוני 2001 – נכנסו לכפר עשרות מתנחלים הציתו בשני הכפרים חממות, שדה וגידולים חקלאיים ושרפו כיתות בתוך בניין בית הספר ומבנים נוספים, בהם נגריה, וניפצו שמשות בכמה בתים[16][17].
  • באוקטובר 2002 – נפצע תושב הכפר מירי של מתנחלים. בתקרית זו משטרת מחוז ש”י (שומרון ויהודה) עצרה מתנחל החשוד כי השתתף בירי, אך הוא שוחרר בשל חוסר ראיות[18].
  • באוקטובר 2010, חלקת עצי זית של תושב הכפר, הצמודה לגדר המערכת של ההתנחלות עלי, הוצתה[19].
  • בפברואר 2012 – חייל צה”ל המתגורר בהתנחלות איתמר נעצר ביחד עם שתי צעירות בחשד שביצעו פעולת תג מחיר בכפר, שנתפסו במצלמות אבטחה. החייל, עזריה טנא, הודה במעשים המיוחסים לו. השלושה ריססו את הכתובת “מוחמד חזיר”, והשחיתו שקי מלט בחנות לחומרי בנייה[20].
  • בדצמבר 2018 – צמיגיהם של כמה כלי רכב נוקבו וכתובות נאצה רוססו בכפר[21], כמו כן נעקרו או הושחתו עשרות עצי זית[22].

גאוגרפיה

הכפר ממוקם בשולי עמק פורה (ואדי עומרייה) למרגלות הר (ג’בל אל מוס’ייב) שפסגתו בגובה של 715 מטר מעל פני הים. במרכז העמק עברה דרך ההר ההיסטורית (כביש 60). מדרום מערב לכפר נמצא ג’בל טרוג’ה שפסגתו בגובה של 801 מטר מעל פני הים, בה עצי אלון עתיקים והוכרזה כשמורת טבע. מבחינה גאולוגית פסגות ההרים באזור מורכבות משכבות חוואר מתצורת מוצא מדרונותיו העליונים (עד גובה 750 מטר מעל פני הים לערך) הן מתצורת בית מאיר (שכבות דקות של דולומיט צהבהב לחלופין עם שכבות חואר המתאימות לבניית טרסות חקלאיות) ומתחתם שכבה מתצורת שורק, שכבה שממנה נובעים מעיינות. על המדרונות הצפוניים של הכפר נובעים מספר מעיינות המשמשים את הכפר, עין א-רעי, עין אל ג’דידה, עין א-זלף ועין א-שעיר. בשנת 2004, השתלטו מתנחלים מעלי על “עין אל-עריק” הממוקם ממזרח לכפר ונתנו לו את השם מעיין הגבורה. עד אז נהגו רועים מהכפר והסביבה להשקות במי המעין את צאנם[23].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.