כפר יאסוף או יאסוף (בערביתياسوف) הוא כפר פלסטיני, הנמצא בנפת סלפית שבשומרון, בין אריאל לבין כפר תפוח, כ-12 ק”מ מדרום-מזרח לשכם. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית יאסוף מנתה 1,967 תושבים בשנת 2016[1].

היסטוריה

מוצע לזהותו עם יישוב בשם “ישב” המוזכר בחרסי שומרון[2]. בכפר נמצאים שרידים מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית. הכפר מוזכר בכתביו של גאוגרף ערבי מהמאה ה-13.

בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, וכתב: “לאחר שעברנו כמה גבעות מכוסות אבנים הגענו, בשעה שתיים ועשר דקות, ליאסוף. הכפר הזה נבנה אל נכון באתרה של עיר קדומה. עכשיו גרים רק בחלק מבתיו, והאחרים מטים לנפול. אבני הבניין שלהם ברובן מהוקצעות למדי וגדולות פחות או יותר. מספר תושבי הכפר היום אינו עולה על שלוש מאות וחמישים. מעיין מצוין מספק להם מים הנקווים בברכה שיורדים אליה במדרגות אחדות ושעל ידה רואים כרכוב נאה של גומחה קשותה, מלאכת מחשבת. המבוע הזה משקה גם בוסתני תאנים ורימונים. מצפון מזרח ומדרום מערב לכפר חצוב בדופן הסלעית של נחל בית קברות גדול המעיד על עתיקותו של היישוב הזה ואף על חשיבותו, שסרה ממנו אל נכון זה כבר. נכנסים אל רוב הקברים האלה בעד פתח גדול קשות, ובפנים יש בהם שלושה ארונות קבורה חצובים שמעל כל אחד מהם מקמרת אשר קשתה עגולה. הארונות האלה דומים למיטות, ובחציבתם בעובי הסלע השאירו כמין כרית שעליה נח ראש המת”[3].

בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת שכם. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ביאסוף הייתה אוכלוסייה של 172 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 61 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 257 תושבים, כולם מוסלמים[4].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 360 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 6,068 דונם. אשר מתוכם הוקצו 928 לחקלאות שלחין, ו-1,991 לגידולי דגנים[5].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו”ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967

ביוני 1987 הוכרז שטח בגודל כ-500 דונם המצוי מצפון ליאסוף אדמות מדינה. 19 מתושבי יאסוף הגישו ערר נגד ההכרזה בטענה שאלו אדמות חקלאיות שהם מעבדים. הערר נדחה ביוני 1989 על ידי ועדת העררים שליד בית המשפט הצבאי ברמאללה, שציינה בין השאר כי רוב השטח מושא ההכרזה אינו ראוי לעיבוד. בעקבות בדיקה שערך בשנת 2011 הצוות לתיחום אדמות המדינה (“צוות קו כחול”), שונו גבולות השטח שהוכרז בתחילה אדמות מדינה ו”נגרעו” ממנו שטחים שהוכח שהם בבעלות תושבי הכפר. בשנת 1999 פלשו מתנחלים לשטח והחלו בהקמתו של מאחז “תפוח מערב“, על מקרקעין בלתי מוסדרים שייעודם חקלאי באותו אזור. בשנת 2015 ארגון “יש דין” עתר לבג”ץ בשם תושבי יאסוף, שהמאחז יושב על אדמות פרטיות שלהם. בג”ץ הורה להרוס את 17 המבנים שבו[6]. המבנים נהרסו ב-17 ביוני 2018[7].

לטענת תושבי הכפר, בספטמבר 2002 הגיעו מתנחלים מכפר תפוח לקטוף זיתים מאדמות הכפר ובמקום פרץ עימות עם קוטפים פלסטינים ועם פעילת שלום מ”תנועת הסולידריות הבינלאומית“. לאחר עימות נוסף הוכרז האזור כשטח צבאי סגור[8].

ב-11 בדצמבר 2009 הוצת מסגד חסן חאדר בכפר ורוססו עליו כתובות: “היכונו לתג מחיר“, ו”נשרוף את כולכם”[9]. המעשה עורר גינויים חריפים בישראל ובעולם. בעקבות ההצתה ביקר הרב הראשי לישראל יונה מצגר במסגד והביע סלידה וזעזוע מן המעשה, המנוגד להלכה היהודית[10][11]. נוכח איומים לפגוע בתגובה בבתי כנסת במדינות מוסלמיות הוסיף הרב כי הוא “יכול לקוות שאם חס וחלילה יקרה דבר כזה מהצד השני, גם המוסלמים יביעו סלידה”[12]. כמו כן נועדו עשרות רבנים אחרים, בראשות הרב מנחם פרומן, עם נכבדי הכפר, ותרמו ספרי קוראן במקום אלה שנפגעו בשריפה[11].

בעשור הראשון של המאה ה-21 החל הכפר לסבול באופן קבוע מפלישות והתנכלויות של מתנחלים, במסגרת פעולות “תג מחיר“, בין השאר אירועים של יידוי אבנים, הצתות או השחתה של כלי רכב ומטעים[13].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.