טמון (ערבית: طمون) היא עיירה פלסטינית, הממוקם בנפת טובאס, שבצפון הגדה המערבית, כ-13 ק”מ מצפון-מזרח לשכם וכ-5 ק”מ מדרום לעיירה טובאס. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית העיירה מנתה 14,359 תושבים בשנת 2016[1].

 

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות העיירה וסביבתה הייתה מיושבת החל מהתקופה הכלקוליתית. לאורך הרכס שלמרגלותיו ממוקמת העיירה, רכס טמון, נתגלו עדויות לפעילות אנושית במשך אלפי שנים, וניכר כי פסגות ההר שימשו כנקודות פולחן לבני עמים שונים. סמוך ל.נ.ג. 539 שוכנת פסגה עגולה בקוטר של כ-25 מטרים, אשר בולטת לגובה של כעשרה מטרים על סביבותיה. הארכאולוג אדם זרטל, שחפר במקום, מצא בה ערימת אפר שנותרה משריפת קורבנות מהתקופה הכלקוליתית לפני כ-6,000 שנה. כן נמצאו לאורך הרכס גתות, מערות ובורות מים.

מצפון לכפר ממוקמת ח’רבת עינון, בה נמצאו ממצאים מתקופת הברזל בארץ ישראל.

ההיסטוריה המודרנית של טמון מתחילה במאה ה-15. העיירה הוקמה על ידי קבוצת בדואים מחצי האי ערב שמביקש למצוא מקום בטוח ונוח להתיישבות, וכך הגיעו לעמק טמון, שבו אדמות פוריות. לפי ההיסטוריון צבי מסיני, בהתבסס על מחקרים קודמים, מוצא חלק מתושבי האזור הוא משבט יהודי שהגיע מחצי האי ערב[2].

ברשומות המס העות’מאני משנת 1596, מופיע ככפר בסנג’ק שכם (מחוז שכם). תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, והכנסות מזדמנות מכוורות לגידול דבורים ועזים[3]. בשנת 1882, בסקר ארץ ישראל המערבית תואר כ: “כפר גדול יחסית למרגלות ההר, עם קרקע פתוחה מצפון. שהכפר ניצב גבוה ממנה, עם מטעי זיתים מדרום”[4].

בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר למחוז שכם[5].

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בטמון הייתה אוכלוסייה של 1,345 נפש, כולם מוסלמים[6]. במפקד 1931 היו בכפר 366 בתים מאוכלסים (יחד עם, בהם התגוררו 1,599 תושבים, כולם מוסלמים[7]. בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 2,070 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 98,080 דונם. אשר מתוכם הוקצו 393 לחקלאות שלחין, ו-33,181 לגידולי דגנים[8].

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפרסמה העיירה כמקום הולדתו של השודד אבו ג’ילדה[5]. אבו ג’ילדה היה מבוקש על ידי משטרת המנדט במשך כשנה מאז רצח שוטר בוואדי חנדק. מאמצי המשטרה ללוכדו נשאו לבסוף פרי ב-13 באפריל 1934[9]. על פי אחת הגרסאות, נודע למשטרה כי הוא מסתתר במערה ליד כפר הולדתו, טמון. אנשי המשטרה בפיקודו של מפקד משטרת שכם הקיפו את המערה. הלכודים במערה, אבו ג’ילדה ואל-ערמיט, פתחו עליהם באש והשוטרים השיבו אש, אך איש משני הצדדים לא נפגע. בהתערבות של בן דודו של אבו ג’ילדה, שנלווה לשוטרים, נכנעו השניים למשטרה ומסרו לשוטרים את כלי נשקם. השניים נלקחו למשטרת שכם, ומשם הובלו לבית הסוהר בירושלים[10]. בעיתון “פלסטין” התפרסם שמקום מחבואו של אבו ג’ילדה נתגלה בעקבות מעקב אחר נערה שהייתה נפגשת איתו[11]. על פי גרסה אחרת, אחד מבני חבורתו הסגיר אותו[12].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו”ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, טמון עברה משליטה ירדנית לישראלית. ב–1 באוגוסט 1967, חתם מפקד פיקוד המרכז עוזי נרקיס על צווי סגירה לתשעה שטחים לצורך אימונים, לאורך הרצועה המזרחית של גב ההר. ביניהם “שטח 903” שממערב לטמו ששימש למערה ולגידולי דגנים[13].

לאחר הסכמי אוסלו, רוב הכפר הוגדר כשטח A‏ עם זאת מצידו המערבי והצפוני הוא גובל בשטח C, בשליטה ישראלית מלאה. אזור זה של ספר המדבר היורד לכיוון בקעת הירדן שהוגדר כשטח אש והגישה אליו מוגבלת. בשטח זה שוכנות מספר קהילות רועים בדואיות שחכרו אדמות מתושבי טמון[13].

במהלך האינתיפאדה השנייה, בדצמבר 2001, כוח צה”ל שכלל שמונה טנקים ודחפורים, כבש את העיירה. המטרה המצהרת של המבצע הייתה לנתק את צירי התנועה באזור[14].

בספטמבר 2019, עקר המנהל האזרחי מטע זיתים בשולי העיירהף שבו היו כ-250 עצים בני שבעה שנים וכמה עשרות עצים עתיקים, בטענה שהוא ממוקם בשטח C[15].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.