חוסאן ( ערביתحوسان) הוא כפר ערבי פלסטיני בנפת בית לחם, מדרום-מערב לעיר בית לחם. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בכפר 5,511 תושבים, נכון ל-2007.[1] בערבית, חוסאן פירושו “טוב ויופי”.

הכפר ממוקם (יחד עם הכפר נחלין) בתוך מובלעת בגוש עציון והוא מוקף כיום בהתנחלויותביתר עיליתגבעותראש צורים, ונווה דניאל. לאחר הסכם אוסלו, חוסאן סווג כחלק משטח B.

היסטוריה

התקופה הרומית

בתקופה הרומית נבנתה בסמוך לחוסאן מצודה (הידועה בשם “ח’רבת אֻם אל-קלעה”) עם שני מגדלים ומחנה רומאי בגודל 2 דונם.[2]

התקופה העותמאנית

על פי מפקד אוכלוסין עות’מאני משנת 1596, 12 משפחות התגוררו בכפר.

החוקר צרפתי ויקטור גרן ביקר במקום לראשונה ביוני 1863, הוא ציין כי זה היה ממוקם על הר. מאוחר יותר, באוגוסט באותה שנה, הוא מצא כי הוא מכיל מספר משפחות, עם בתים מקובצים סביב המגדל.[3] ב-1883, ב”סקר ארץ ישראל המערבית” של הקרן לחקר ארץ ישראל, תואר חוסאן ככפר עם בתי אבן על רכס שטוח, שמצפונו עמק תלול.[4]

בתקופת המנדט הבריטי

במפקד אוכלוסין מ-1922 שנערך על ידי המנדט הבריטי, אוכלוסיית חוסאן מנתה 396 תושבים, כולם מוסלמים. במפקד 1931 אוכלוסיית חוסאן מנתה 540, כולם מוסלמים, ב-122 בתים. בשנת 1945 אוכלוסיית חוסאן מנתה 770 תושבים, אשר בבעלותם 7,252 דונם של קרקע, על פי סקר שטחים ואוכלוסיות רשמי. הכפר נכבש על ידי חטיבת הראל במבצע אל ההר בשלהי מלחמת העצמאות, ופונה זמן קצר לאחר מכן.

פעולת התגמול בחוסאן

ב-25 בספטמבר 1956, ערך צה”ל את מבצע לולב – פעולת תגמול בחוסאן, בעקבות שני פיגועים קשים שאירעו ביומיים שלפני כן. בפעולה נגרמו אבדות קשות לצבא ירדן – למעלה מחמישים לגיונרים נהרגו, מבנה משטרת חוסאן נהרס ונשק נלקח כשלל. לצה”ל היו עשרה הרוגים.[5]

לאחר 1967

מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, חוסאן נמצאת תחת שלטון ישראלי. האוכלוסייה על פי מפקד 1967 שנערך על ידי הרשויות הישראליות הייתה 1,114. בשנת 1995 עברה השליטה לידי הרשות הפלסטינית (“שטח B“).

בשנות ה-80 של המאה ה-20, החלו להפקיע אלפי דונמים מאדמות הכפר לצורך הקמת ההתנחלות ביתר עילית, שנוסדה ב-1988, ומשתרעת על פני כ-4,300 דונם.[6] בין היישובים יש קשרים כלכליים, כאשר רבים מתושבי חוסאן עובדים בביתר ורבים מתושבי ביתר מתקנים את רכבם וקונים חומרי בניין בחוסאן. עד סלילת “כביש עוקף חוסאן” ב-1999 עקב ריבוי תקריות של יידויי אבנים בכביש, דרך הגישה לביתר עברה בתוך תחומי הכפר.[7]

ב-2008 הוציא המנהל האזרחי צו הכרזה על אדמות מדינה לשטח של למעלה מ-23 דונם מאדמות חוסאן, כדי לאשר בדיעבד תחנת דלק שהוקמה על קרקע פרטית של תושב חוסאן. ב-2014, בעקבות רצח שלושת הנערים הוכרזו 3,799 דונם בשטח הסמוך לחמשה כפרים – חוסאן, ג’בעצוריףואדי פוכין ונחאלין – כאדמות מדינה.[8]

פרשת חילמי שושא

ב-27 באוקטובר 1996 חילמי שושא, ילד פלסטיני מהכפר חוסאן, נהרג בידי נחום קורמן, רכז הביטחון של ההתנחלות הדר בית”ר (המהווה כיום שכונה של ביתר עילית). קורמן טען כי ראה קבוצת נערים פלסטינים משליכה אבנים לעבר כלי רכב ישראלים. לטענתו, הוא רדף אחריהם ותפס את שושא. לפי גרסתו של קורמן הוא ראה את שושא נופל לאחור באזור מכוסה אבנים וברזלים ומאבד את הכרתו, והחל לבצע בו החייאה. עדים פלסטינים שהיו במקום טענו שקורמן הכה את שושא, בעט בו והפיל אותו לאדמה, והכה בראשו באקדח. שושא פונה להדסה עין כרם שם מת כתוצאה משטף דם במוחו.[9] קורמן הורשע בהריגה ונדון לשישה חודשי עבודות שירות.[10]

שדה המוקשים בחוסאן

בליבו של הכפר חוסאן ומשני צידי נתיב התנועה של כביש 375 היה שדה מוקשים במשך כחמישים שנה. במהלך השנים נהרגו שישה ילדים שעלו על מוקשים בשטח זה, שגודלו כשישה דונמים. למרות בקשות רבות של תושבי הכפר מצה”ל לפנות את השדה (מאחר שלצה”ל יש עדיין אחריות ביטחונית על הכפר) הדבר לא נעשה.[11] בשנת 2014 החל פינוי המוקשים על ידי חברה פרטית במימון ארגוני סיוע בינלאומיים.[12]

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.