ג’יפנה (ערבית: جفنا) הוא כפר פלסטיני נוצרי בנפת רמאללה ואל-בירה ברשות הפלסטינית, הממוקם על אם הדרך בין ביר זית ועין סיניא. בכפר חיים כ-1,700 אנשים (נכון ל-2007)[1]. שטח אדמות הכפר הוא 6,015 דונם, כשמתוכם 420 דונם מיועדים לבנייה, והשאר מכוסה ברובו במטעי זיתים, תאנים ומשמשים.

היסטוריה

גופנא נזכרת רבות בכתביו של יוסף בן מתתיהו. תחילה, נזכרת העיר בתיאור קרבותיו של יהודה המכבי[2]. לאחר מכן נזכרת העיר בהקשר למכירתה בידי הרומאים לעבדים, ופדיונה לאחר שלא עמדה בעול המיסים שהוטל עליה על ידי קסיוס, טרם תקופתו של הורדוס[3].

בתיאור פרובינקיה יהודה מציין יוספוס את גופנה כמחוז השני בסדר המחוזות (טופארכיות) לאחר ירושלים[4], וכן מתאר כיצד נפלו העיר והמחוז שלה בידי גייסותיו של אספסיאנוס בשנת 68 לסה”נ[5]. לאחר מכן, מתאר יוספוס כי טיטוס עבר בגופנה הכבושה בדרכו לכיבוש ירושלים[6].

גופנא הייתה בירה אזורית בפרובינקיה יהודה תחת האימפריה הרומית[7]. בסביבות שנת 50 לפנה”ס מכר הגנרל הרומי גאיוס קסיוס לונגינוס את האוכלוסייה לעבדות, בשל אי תשלום מיסים. הם שוחררו, עם זאת, על ידי מרקוס אנטוניוס זמן קצר לאחר עלייתו בזמן הטריומווירט השני.

בזמן המרד הגדול נזכר יוחנן בן חנניה כמי שהתמנה למפקד המורדים במחוז גופנה ובמחוז עקרבת[8]. נראה שגם לאחר כישלון המרד המשיכה העיר להתקיים כיישוב יהודי. בתלמוד הירושלמי נזכר בית כנסת שבנו בני גופנה בציפורי, המכונה “כנישתא דגופנא דציפורין”[9], ויש המשערים שהיו אלו בני גופנה שהוגלו לגליל לאחר דיכוי מרד בר כוכבא[10].

העיר עדיין שגשגה תחת השלטון הביזנטי והערבי בשל מיקומה על נתיב סחר. כנסיית ג’ורג’ סנט בכפר נבנתה במהלך המאה ה-6 לספירה, אך חרבה ונדרשה לתיקון שלא נעשה עד להגעת הצלבנים בסוף המאה ה-10. למרות זאת, הכנסייה נהרסה שוב לאחר שהצלבנים גורשו על ידי האיובים.

ג’יפנה מופיעה במפת מידבא[11].

בתקופת השליטה העות’מאנית בארץ ישראל מגדל של שריד מבנה רומי עתיק בכפר הפך לבית כלא.

במאה ה-20 הוצע לזהות את ג’יפנה עם העיר המקראית עפני[12]. אולם זיהוי זה הוא אינו ודאי[13].

במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בג’יפנה 155 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 676 תושבים, 169 מוסלמים והשאר נוצרים[14].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.