ג’אלוד (בערביתجاﻟﻭﺩ) הוא כפר פלסטיני, במחוז שכם, שבצפון הגדה המערבית, הממוקם כ-15 ק”מ מדרום לשכם. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית הכפר כ-563 נפש באמצע שנת 2016[1].

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים: בפסגת ההר שמצפון לכפר, ג’בל עין עינה, נמצאת חורבת עין עינה בה נמצאו שרידי יישוב מתקופת הברזל בארץ ישראל. מצפון מזרח ממוקמת “חירבת קריק”, בה נמצאו שרידי מצודה מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. מדרום לכפר נמצא מקאם שייח’ בשיר.

בשנת 1870, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר, והעריך שגרו בו כ-300 תושבים, וכתב: ” בשעה שבע וארבע דקות טיפסנו גבעת ג’אלוד שבצלעה נטועים פה ושם עצי תאנה ורימון וגפנים, ובכמה מקומות פעורים בורות מים ומערות שנחצבו בסלע בימי קדם. בכפר ג’אלוד, המכתיר את הגבעה, אולי יש עוד שלוש מאות תושב, אבל רבים מבתיו הרוסים. באחד מהם משוקעות בקירות אבנים עתיקות אחדות, מזויזות. על יד מסגד קטן ראיתי ברכה לא גדולה. גם היא נחצבה בסלע כנראה בימי קדם”[2]. באותה עת ביקר גם בכפר הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו ותיעד מערת קבורה עתיקה ובה ארקוסוליום[3].

בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-“כפר קטן בו מטעי זיתים”[4].

בתקופת המנדט הבריטי

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בג’אלוד הייתה אוכלוסייה של 145 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 52 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 225 תושבים, כולם מוסלמים[5].

בשנות ה-30 של המאה ה-20 מחלקת הייעור של ממשלת המנדט נטעה יער על הגבעות שממערב לכפר, סמוך לחאן א-לובאן[6].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 300 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 15,815 דונם. אשר מתוכם הוקצו 457 לחקלאות שלחין, ו-6,838 לגידולי דגנים[7].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו”ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית. בסקר האוכלוסין הירדני משנת 1961 נמנו בכפר 290 תושבים[8].

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.

בינואר 1978 התיישבה מדרום לכפר קבוצה של מתנחלים, במסווה של מחנה חפירות ארכאולוגיות בתל שילה הסמוך[9]. המעשה גרם למתיחות ביחסי ארצות הברית–ישראל משום שהדבר פגע במשא ומתן לשלום עם מצרים שהתנהל אז[10], אך המחנה הפך לבסוף להתנחלות שילה[11]. בהמשך הוקמו מסביב לכפר המאחזים: שבות רחל ב-1991, אחיה ב-1997 בסמוך לשבות רחל, עדי עד ב-1998[12]אש קודש ב-1999 וקידה בשנת 2003. בפברואר 2017, החליטה ממשלת ישראל להקים למפוני עמונה יישוב חדש סמוך לכפר בשם עמיחי. באוגוסט 2017 הגישו 13 תושבים בעלי קרקעות באזור התנגדות לתוכנית הבנייה למנהל האזרחי, בטענה שהיא ממוקמת על שטח פלסטיני פרטי ושההקמה תפגע בנגישות לקרקעותיהם[13][14]. במאי 2018 דחה בג”ץ את העתירות כנגד הקמת היישוב ואישר את הפקעת הקרקעות, והיישוב הוקם[15][16].

בין השנים 2001 ל–2009 צה”ל והמתנחלים חסמו את גישת תושבי ג’אלוד לרוב אדמותיהם. ב-2009 הם הורשו לשוב ולהגיע למטעיהם ולעבד שטחים אלו, הלכודים בין המאחזים, אבל רק בתיאום צבאי ורק פעמיים בשנה, לכמה ימים. אך הגישה לקרקע נמנעה מהם עקב אלימות מתנחלים שהפריעו לעיבוד הקרקע. לאחר שב-2011 פנו לבג”ץ, באמצעות עמותת “שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם“, הוציאה המדינה צו שטח צבאי סגור לאזור וצו שימוש מפריע לשטח (האוסר על המתנחלים להפריע לעיבוד הקרקע)[17]. אך לרוב הצו אינו נאכף[18]. בפברואר 2017, בתגובה לעתירה לבג”ץ של תושבי הכפר על כך שהמתנחלים מעבדים את אדמותיהם, הודיעה הפרקליטות לבג”ץ כי היא בוחנת את השלכות חוק ההסדרה גם על הפקעת אדמות חקלאיות פרטיות באזור[19].

בפברואר 2016, בצעד נדיר, הודיעה המדינה על ביטול צו תפיסה ביחס ל-1,670 דונמים של אדמות פרטיות סמוך לכפרים ג’אלוד, דומא וקוסרה. צו שהוציא הוציא המפקד הצבאי בשנת 1978. צה”ל בנה מוצב צבאי (“מחנה ג’אלוד”) על חלק קטן מן האדמות שנתפסו, אך לא עשה בהם כל שימוש נוסף. המוצב פונה בתחילת שנות ה-2000, ומאז לא נעשה שימוש אחר באדמות. לאחר פנייה לבג”ץ, עוד לפני שהתקיים דיון בנושא, בוטל הצו[20]

בעשור הראשון של המאה ה-21 החל הכפר לסבול באופן קבוע מפלישות והתנכלויות של מתנחלים, במסגרת פעולות “תג מחיר“, בין השאר אירועים של יידוי אבנים והצתות של כלי רכב ושדות[21]:

  • ב–2010 פלש צבי סטרוק, תושב מאחז אש קודש, לחלקת אדמה פרטית בת 12 דונם בבעלות תושב הכפר ונטע שם כרם[22]המנהל האזרחי הורה לו, בדצמבר 2012, לפנות את האדמה שאליה פלש, וועדת עררים של צה”ל דחתה את ערעורו ופסקה בדצמבר 2014 כי הוא אכן פלש לקרקע לא לו. משלא פינה את החלקה עתר לבג”ץ בעל הקרקע[23]. אך הפינוי לא בוצע[24] צבי סטרוק היה גם מעורב בתקרית אחרת בה הורשע בהתעללות בנער כפות, וריצה עונש מאסר של שנתיים וחצי[25].
  • ב-21 באוקטובר 2011, מתנחל פתח באש במהלך עימות בין מתנחלים ובין תושבי הכפר ופעילי שמאל בעת מסיק הזיתים. חמישה פעילים ישראלים ואזרחים פלסטינים ושני מתנחלים נפצעו באירוע[26][27].
  • ב-2 בינואר 2013, כ-20 מתנחלים התפרעו בכפר ויידו אבנים. לטענת תושבי הכפר, המתנחלים ניפצו את חלונות אחד הבתים והכו שלושה דיירים. דובר צה”ל אישר את הפרטים, ומסר כי פלסטיני אחד פונה על ידי הסהר האדום לקבלת טיפול רפואי[28].
  • ב-9 באוקטובר 2013, קבוצת של מתנחלים מהמאחזים בסביבה, תקפו את בית הספר בכפר באבנים, שעה שהיו בו תלמידים וכן העלו באש את מטעי הזיתים והשחיתו כלי רכב בכפר. ארבעה מהחשודים בתקיפה נעצרו לחקירה[29].
  • ב-25 באפריל 2018, ארבעה כלי רכב ניזוקו וכתובות נאצה רוססו על קירות בכפר. בין השאר נכתב שם: “תנו לנו לטפל בהם” ו”ניקח גורלנו בידינו”[30].
  • ב-5 ביוני 2019, תועדו כעשרה מתנחלים רעולי פנים מיידים אבנים על בית הספר בכפר. בסרטון שתיעדה מצלמת האבטחה במקום נראים רעולי הפנים מיידים אבנים, בורחים מהמקום ומיד לאחר מכן עולה עשן במטע פלסטיני סמוך ופורצת שרפה[31]. השרפה שפרצה התפשטה על שטח נרחב וכילתה שטח נרחב סביב הכפר[32].

גאוגרפיה

הכפר ממוקם בשולי שלוחה, על עוקף שפסגתו בגובה של 783 מטר מעל פני הים. בפסגת השלוחה, כ-500 מטר מדרום מזרח לכפר נמצא מאחז אחיה, שפסגתו בגובה של 884 מטר מעל פני הים. פסגות ההרים באזור מורכבות משכבות חוואר מתצורת מוצא מדרונותיו העליונים (עד גובה 750 מטר מעל פני הים לערך) הן מתצורת בית מאיר (שכבות דקות של דולומיט צהבהב לחלופין עם שכבות חואר המתאימות לבניית טרסות חקלאיות) ומתחתם שכבה מתצורת שורק, שכבה שממנה נובעים מעיינות. מצפון לכפר נובעים מספר מעיינות, שהעיקרי בהם נקרא “עין אל ג’אלוד”[33]. במעיין נקבה באורך 30 מטר לערך ולמרגלות הנקבה, נמצאת בריכה עתיקה החצובה בחלקה בסלע וחלקה בנויה אבני גזית. בשנת 2010, השתלטו מתנחלים מהסביבה על המעיין. עד אז נהגו רועים מהכפר והסביבה להשקות במי המעין את צאנם[34].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.