בִּלעין (ערביתبلعين) הוא כפר פלסטיני, הנמצא מערבית לרמאללה ומזרחית למודיעין עילית, ב”שטח B“, שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. בכפר כ-1,800 תושבים, המתפרנסים בעיקר מחקלאות. מהכפר יוצאות דרכים לכפרים סאפא מדרום, כפר ניעמה ממזרח וחרבתא מצפון, וכן כביש נוסף לכיוון מודיעין עילית ממערב, הקטוע על ידי גדר ההפרדה סמוך ליציאה מהכפר. המשפחות (“חמולות”) העיקריות בכפר הן אבו רחמה, ח’טיב ובורנאת.

הכפר התפרסם בעיקר בגלל המאבק הממושך נגד הקמת גדר ההפרדה בסמוך אליו.

היסטוריה

לפי עדויות ארכאולוגיות אזור הכפר מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. בשטח הכפר וסביבתו מספר אתרים ארכאולוגיים. חרבת אבו א-דנין ממערב, בה נחשפו שרידי מבנים, מספר, בורות מים, חלקי עמודים ומשקלת בית בד אבני מפתן במסגרת חפירות הצלה של רשות העתיקות. לפני בנייה במקום של ההתנחלות מודיעין עלית. וח’רבת נג’מת מרים, בה ביקר בשנת 1870, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן וכתב:“ממערב לח’רבאתא פזורות על שטח קטן בתוך שדה מעובד הקרוי ח’רבת נג’מת, היה שם כפר לפנים , ואיננו עוד. אבנים גדולות אחדות , מהוקצעות פחות או יותר, מונחות עדיין על הארץ פה ושם . רואים שם גם גת יין עתיקה חצובה בסלע ומחולקת לשני מדורים . היישוב הזה , כפי שמעיד לכאורה שם האתר — ‘כוכב מרים’, היה עוד בוודאי מיושב בתקופה הנוצרית”

כמו שאר הארץ עבר הכפר לשלטון האימפריה העות’מאנית בשנת 1517 והיה חלק מה”נחיה” (תת-מחוז באימפריה העות’מאנית) של רמלה.

בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה.

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בבלעין הייתה אוכלוסייה של 133נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בכפר 66 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 166 תושבים, כולם מוסלמים[1].

בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 210 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 3,992 דונם, אשר מתוכם 800 דונם לגידולי דגנים[2].

בשליטת ירדן

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו”ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית. בעקבות קביעת הגבול בין ירדן וישראל כ-500 מטר ממערב לכפר, איבד הכפר כ-60% מאדמותיו החקלאיות.

בסקר האוכלוסין הירדני משנת 1961 נמנו בכפר 365 תושבים[3].

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.

בעקבות הסכם אוסלו, 51.4% מאדמות הכפר נמצאות בשטח B, ו-48.6% הנותרים נמצאים בשטח C.

פרשת הקרקעות

בשנת 1991 פנתה “הקרן לגאולת הקרקע” אל פליאה אלבק, שכיהנה כמנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בבקשה לרשום 780 דונם מאדמות פרטיות של תושבי בלעין כאדמות מדינה. הבקשה לא הסתמכה על מסמכים אלא על תצהיר כי הקרן רכשה את השטח אך אינה מעוניינת לבצע רישום בטאבו על שמה. על אדמות אלו הוקמה ההתנחלות “קריית ספר” שיועדה לציבור החרדי, שבהמשך התפתחה לעיר מודיעין עילית. סך הכל, הקצתה המדינה לקרן לגאולת קרקע, בחינם, קרקע בת 1,250 דונם במודיעין עילית[4]. הקרן התקשרה עם יזמים פרטיים לפיתוח היישוב. בהם החברות סולל בונה וחפציבה שבנו כ-2,000 דירות[5], ודניה סיבוס שבנתה 2,500 דירות[6].

בתחילת שנות ה-2000 יזם איש העסקים שמואל עינב את פרויקט “מתתיהו מזרח”, פרויקט הרחבה של מודיעין עילית. לטענתו רכש במקום, יחד עם שותפים זרים, כ-1,300 דונם[7][8]. תושבי בלעין טענו שמעולם לא מכרו קרקעות במקום[9], ועתרו לבג”ץ[10]. בעקבות טענה זו הכריזה מדינת ישראל על חלק מהשטח כאדמת מדינה, וחלקן הופקע לטובת הקמת גדר ההפרדה[11]. בפברואר 2007 הלבינה מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי את הפרויקט, לאחר שנבנו בו 42 בנייני מגורים ובהם כ-1,500 דירות[12].

המאבק נגד גדר ההפרדה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המאבק נגד גדר ההפרדה בבילעין

הכפר התפרסם בתחילת המאה ה-21 בגלל המאבק נגד הקמת גדר ההפרדה בסמוך אליו. גדר ההפרדה באזור מותירה מחוץ לכפר 1,647 דונם מתוך 4,085 דונם הנכללים באדמות הכפר לפי החלוקה המנדטורית של אדמות הכפרים, מתוכם 678 דונם בבעלות פרטית והשאר אדמות מדינה[13].

החל מחודש ינואר 2005 מנהל הכפר מאבק כנגד גדר ההפרדה. המאבק כלל עתירה לבג”ץ, שבה נקבע שהגדר באזור תוכננה ונבנתה כך שתאפשר את הרחבתה העתידית של מודיעין עילית ולאו דווקא לפי שיקולים ביטחוניים. לכן קבע בג”ץ שיש לפסול את תוואי הגדר[14].

המאבק כולל הפגנות הנערכות בכפר מדי יום שישי, שבהן לוקחים חלק תושבי הכפר והכפרים הסמוכים, וכן מבקרים מבחוץ: פלסטינים מיהודה והשומרון, ישראלים, בעיקר פעילי שמאל רדיקלי, פעילי קבוצת אנרכיסטים נגד הגדר ופעילים בינלאומיים כגון תנועת הסולידריות הבינלאומית[15].

תיעוד החיים בכפר

  • בשנת 2006 יצא לאקרנים הסרט התיעודי “בילעין חביבתי“, בהשראת מאבקם של תושבי הכפר[16]. צלם הסרט, עימאד בורנאט, נפצע לאחר שהוכה על ידי חיילי מג”ב[17].
  • ב-2010 יצא לאקרנים הסרט באורך המלא “זרמים קטועים” בבימוי והפקה משותפת של גיא דוידי ואלכסנדר גוצ’מאן. הסרט עוסק בבעיית הנגישות למי שתייה בכפר ועוקב אחר החיים בהשפעת המחסור המתמשך במים במשך ארבע שנים.
  • ב-2012 יצא הסרט “חמש מצלמות שבורות” המתעד את מאבק תושבי הכפר. הסרט נכלל בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי[18].

גאוגרפיה

צמוד לכפר ממערב ממוקמת שמורת הטבע אלוני בילעין, בה 160 עצי אלון מצוי ומספר עצי חרוב, המהווים שריד ליער האלונים שכיסה עד אמצע המאה ה-19 את השפלה ומורדות השומרון, ששרד בזכות קבר שיח’ איברהים שהיה במקום[19].

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.