בֵּית אַרְיֵה – עוֹפָרִים (עָפָרִים) היא התנחלותיישוב קהילתי ומועצה מקומית השוכנת בדרום-מערב השומרון, כשמונה ק”מ מזרחית לאלעד, בגובה של כ-300 מטר על כביש 465, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1989.

אופי היישוב

שטח היישוב משתרע על פני 2,890 דונמים. ביישוב שוכנים מספר אתרים ארכאולוגיים ואתרי טיפוס מצוקים של החברה להגנת הטבע. ביישוב מוסדות לימוד החל מגני ילדים ועד חטיבת ביניים וכן בתי כנסת, מרכז ספורט, מרכז יום לקשיש, מרפאה ובריכה. ראש המועצה הוא יהודה אלבוים.

היסטוריה

בית אריה

היישוב הוקם בשנת 1981 על ידי תנועת החרות ואנשי בית”ר, אשר השתייכו לגרעין “לבונה”, בן 60 משפחות, רובם עובדי התעשייה האווירית. בראש המקימים עמדו ויקטור סמדר, יוסי משיח ויעקב נורודצקי. טקס הנחת אבן הפינה ליישוב נערך ב-17 ביולי 1981 בנוכחות ראש הממשלה מנחם בגין[3].

היישוב נקרא על שמו של אריה בן-אליעזר שהיה מלוחמי האצ”ל ומאנשי תנועת החרות[4]. היישוב הוקם בחלקו על קרקע שהופקעה מהכפר הסמוך א-לובן אל-ע’רבי, וחלקו על קרקע שהוכרזה אדמת מדינה[5].

מספר אישים השתתפו בהקמת היישוב, ביניהם אריאל שרון. שרון נהג לקחת אורחים מחו”ל, בהם ג’ורג’ בוש, לבית אריה ולהראות להם את מסלולי נמל התעופה בן-גוריון שלמרגלות היישוב. זאת במטרה להמחיש את הצורך האסטרטגי, לדבריו, בשליטה באזור זה[6].

עופרים

עופרים הוא יישוב קהילתי, השייך מאז שנת 2004 למועצה המקומית בית אריה ושוכנת בדרומה. השם “עופרים” נבחר ליישוב לאור זה שמקימיו ראו כי הגבעה עליו הוקם שימשה כמקום מרבצם של צבאים רבים.

התוכנית להקמת היישוב, עלתה לראשונה לאישור בוועדת השרים להתיישבות בסוף 1982[7]. היישוב הוקם ביוזמה פרטית על ידי משקעים שרכשו חטיבת קרקע במקום, וביולי 1983 החלו בשיווק הפרויקט[8]. התוכנית אושרה סופית על יד ועדת השרים ב-14 בנובמבר 1983 וגרעין המייסדים שתוכנן להתיישב במקום היה מקרב עובדי בזק וחברת החשמל[9]. אך היזמים לא הצליחו לגייס את ההון הדרוש להקמת היישוב והפרויקט בוטל[10].

הכניסה לעופרים

רק באוגוסט 1989 עלו ראשוני המתיישבים לקרקע. עיקר התושבים הראשונים היו עולים לשעבר מברית המועצות, שעברו הכשרה בת שנה כגרעין ביישוב ניל”י הסמוך במטרה ללמוד כיצד להקים יישוב ולארגן את מוסדותיו. בשנת 1990, עקב מצוקת הדיור שנוצרה עם גל העלייה מברית המועצות, הוקם אתר קראוונים על הגבעה בה שוכן היישוב כיום ואוכלס בעולים חדשים[11]. בשנת 1993 עזבו העולים את הקראוונים ובשנת 1995 החלה תנועת “אמנה” בבנית בתי קבע בעופרים ללא תוכנית מתאר מקומית מאושרת, רק בשנת 2015 אישרה בדיעבד מועצת התכנון העליונה את תוכנית המתאר[12].

טרם הועבר היישוב מרשות המועצה אזורית מטה בנימין לבית אריה בשנת 2004, גרו בעופרים כ-260 משפחות.

לאחר האיחוד

בשנת 2004 אוחדו היישובים הסמוכים עופרים ובית אריה. גדר ההפרדה שנבנתה באזור הייתה אמורה לכלול את היישוב ממערב לגדר, אך בין היישוב לשטח ישראל ישנם שלושה כפרים פלסטינים, הדבר לא התאפשר והוא נותר מחוץ לתוואי, זאת בניגוד להבטחתו של ראש הממשלה, אריאל שרון[13]. כפשרה הוצע לגדר במעין מובלעת את בית אריה-עופרים בנפרד[14]. בנובמבר 2005 נערך ביישוב משאל וולונטרי בו השתתפו כרבע מ-800 המשפחות. כ-85% ממשתתפי המשאל הצהירו כי יעדיפו פינוי על קיום כמובלעת, ומעדיפות להתפנות תמורת פיצוי, או להעתיק את ההתנחלות[15].

בעופרים מוקמת הרחבה קהילתית, שכונת גופנא, המונה 80 יח”ד.

אוכלוסייה

בשנת 2010 התגוררו ביישוב כ-1300 משפחות. ב-1.7.18 גרו 5,230 תושבים בבית אריה[16].

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) נכון לסוף 2019, מתגוררים בבית אריה-עופרים 5,253 תושבים (מקום 222 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.2%‏. לפי נתוני הלמ”ס נכון לסוף 2018, לבית אריה-עופרים דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי – אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י”ב בשנת ה’תשע”ח (2017-‏2018) היה 78.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 10,631 ש”ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש”ח).[17]

Related Articles

Leave a Reply

Your email address will not be published.